הרמב"ם
מתוך Oranim Wiki
המלים האלו, אותן ניסח הרמב"ם כעיקר ה-12 מתוך י"ג עיקרי האמונה, הן שבועת האמונים, הברית הכרותה בין
עם ישראל לבין הקב"ה. מלים אלו מלוות את העם היהודי במהלך הדורות.
תוכן עניינים |
הרמב"ם - איש אשכולות - דמות מופת בתולדות ישראל
רבי משה בן מימון - אחד מענקי הרוח שקמו לעמנו בכל הדורות.
מזיגה נפלאה של עמל בתורה, יחד עם תכונות רוחניות ונפשיות נעלות ביותר,
אשר הביאו אותו למעמד של אחד מגדולי הפוסקים והמחברים אשר היו לעם ישראל מאז ומעולם.
פילוסוף, תיאולוג, רופא, אסטרונום ומנהיג רוחני, המכונה בפי כל גדולי ישראל לדורותיהם
"הנשר הגדול" כמו הנשר, נסק גם רמב"ם לגבהים ולשיאים חסרי תקדים - "בהבנה ובלמדנות,
ברוחב אופקיו וביכולתו להקשיב לצורכי המציאות של בני דורו ולפסוק הלכה ומשפט".
יש המוסיפים ליכולות אלה גם את הראייה החדה הייחודית לנשר, מלך העופות. (אתר לקסיקון לתרבות ישראל).
"הרמב"ם של המציאות ההיסטורית החיה של היהדות זכה למה שזכו מעטים לפניו ואחריו:
הוא פסק כמעט מלהיות דמות אישית מסויימת- ונעשה מוסד".(ישעיהו ליבוביץ)
כבר מילדותו הרמב"ם ניחן בתחושה שהוא נועד לגדולות, וכי עליו למלא תפקיד של מנהיג
רוחני לעמו. הוא רומז לכך באיגרת שכתב לחכמי לוניל שבצרפת: "בטרם נוצרת בבטן- התורה ידעתני
ובטרם אצא מרחם- הקדשתני להפיץ מעיינותיה החוצה נתתני". פסוקים אלה כתב הרמב"ם ברוח הקדשתו
הנבואית של הנביא ירמיהו : "ויהי דבר ה' אליי לאמור: בטרם אצורך – בבטן ידעתיך, ובטרם
תצא מרחם – הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך" (ירמיהו, א 4-5).
תולדות חייו
ההיסטוריה של הרמב"ם משתרעת על פני שלוש יבשות: הוא נולד בספרד הקתולית, נדד לצפון אפריקה,
משם לארץ ישראל ואחר כך למצרים.
רבי משה בן מימון הידוע בעולם היהודי בשמו הרמב"ם, נולד בערב פסח בשנת 1138 לאביו רבי מימון
שהיה דור שמיני בן למשפחת דיינים מיוחסת בעיר הספרדית קורדובה, במחוז אנדלוסיה שבספרד.
ימי השלווה בקורדובה לא ארכו זמן רב, לקורדובה פולשים מוסלמים קנאים (המואחדון שושלת מוסלמית קיצונית שהשתלטה על ספרד וצפון-אפריקה), שמאלצים את יהודי קורדובה
לקבל עליהם את דת האיסלם, בגיל 13 נאלץ הרמבם ומשפחתו לברוח לפס שבמרוקו. כשגבר
לחץ הקנאים המוסלמים על היהודים גם במרוקו, עשה הרמב"ם כפי שיעץ לאחרים ב"איגרת שמד"
הוא נמלט מפס ועלה לארץ-ישראל. שם ביקר בעכו, בירושלים ובמקומות קדושים אחרים,
אך כעבור חמישה חודשים נסע למצרים והשתקע בפוסטאט, היא קהיר העתיקה, שבה חי עד מותו בשנת 1204.
בשנים הראשונות הוא למד רפואה ועסק בכתיבת ספריו התורניים, ואחיו דוד היה זה שפרנס אותו ממסחרו
באבנים טובות. אך השנים הטובות חלפו כאשר האח טבע בדרכיו בים ( כנראה ב-1177) עם כל סחורתו,
והאסון הקשה אילץ את הרמב"ם למצוא לו פרנסה. על כך כתב הרמב"ם לרב אליהו הדיין:
"והרעה הגדולה שבאה עליי באחרונה, ...והיא פטירת הצדיק, שטבע בים הודו (הצדיק הוא אחיו רבי דוד)
ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים והניח בת קטנה ואלמנתו אצלי..והוא היה האח. והוא היה התלמיד
והוא היה הנושא ונותן בשוק ומרוויח, ואני הייתי יושב לבטח...והלך לחיי העולם, והניחני נבהל בארץ
נוכריה". הרמב"ם החל לעסוק ברפואה, ועם הזמן התמנה לרופא בארמון המלך. נקבעה לו משכורת
שנתית בחצר המלך (השולטן) צלאח א-דין, והרמב"ם שימש רופא למלך וגם לבנו אלפאצ'ל.
הרמב"ם לא זנח את עיסוקיו התורניים , ספריו השונים הקנו לו מעמד חשוב בגלויות ישראל והוא הפך למנהיג רוחני רב עוצמה.
הרמב"ם כפילוסוף
רבים רואים בפילוסופיה -תורה המעמידה בסכנה את היהודי המאמין, ופתח להדרדרות אמונית.
הרמב"ם פירסם אמרות וציטטות של גדול הפילוסופים והפוסקים היהודיים, המבטאות את עיקרי
חכמתו בנפש האדם, בפילוסופיה, מהות הנפש והפסיכולוגיה, , טבע האדם, בחירה ורצון,
אתיקה ומוסר, רפואה ובריאות, אכילה ושתייה, יחסי מין, מדע וחוקי הטבע, תפיסת האלוהים,
תורת ישראל, נסים ונפלאות, האדם השלם, משיח, העולם הבא, אסטרולוגיה ועוד
הרמב"ם החזיק במשנה שכלתנית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו,והוכר כפילוסוף גם
בתרבות הערבית והאירופית. הרמב"ם העריץ את אריסטוטלס פירסם את דיעותיו אך חלק עליו
בכל מה שמצא בו מתנגד לעיקרי היהדות. ציון דרך משמעותי ביותר הוא ספרו הפילוסופי-דתי
הידוע "מורה נבוכים" (בערבית: "דלאלת אל-חאירין"), שהפך לנכס צאן ברזל של הפילוסופיה היהודית.
שנכתב במקורו עבור תלמידו - ר' יוסף בן יהודה, מתווה הרמב"ם את הדרך
לאדם "הדתי הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים בידיו למקשה אחת.
כאשר העניינים העמוקים מפוזרים בספר במעין 'צופן' שרק המשכיל יוכל לחדור אל תוכו.
הספר "מורה נבוכים", כמו הגותו של הרמב"ם בכללה, הושפע במידה רבה מהתאולוגיה
האסלאמית המכונה "כלאם", ובפרט מזרם המועתזילה, שדגל בהסברים לוגיים למצוות
הדת ולמהות העולם, והסתייג מהסברים מיסטיים. "כלאם", כפי שמעיד שמה, שהוא תרגום
לערבית של המונח היווני "לוגיקה", הייתה אסכולה ששאפה ליישב בין הפילוסופיה היוונית
הקלאסית של אפלטון ואריסטו לבין עקרונות הדת המונותאיסטית. "מורה נבוכים" הוא מעין
גרסה יהודית של הניסיון הזה, אלא שבניגוד לכלאם, שהכפיפה את מסקנותיה הלוגיות לעמדות
הדת הקבועות מראש וקבעה על פיהן את הנחות היסוד שלה, עבד הרמב"ם בכיוון ההפוך והכפיף
את פירושי הטקסטים המקודשים להיגיון. טענתו התאולוגית הייתה, שכיוון שמקור התבונה
האנושית ומקור הטקסט המקודש הוא אחד - האל, לא תיתכן סתירה אמיתית ביניהם. בספר ניסה
הרמב"ם לפרש את הדת היהודית לפי קטגוריות המחשבה של אריסטו ושל המגמות האריסטוטליות
של הפילוסופים הערבים בימי הבינים ואמנם, כאשר תורגם ה"מורה נבוכים" מערבית לעברית,
ע"י שמואל אבן תבון, החל פולמוס סוער ביהדות שנמשך למעלה ממאה שנה.
הרמב"ם -כרופא
הרמב"ם נאלץ לשאת בעול הפרנסה של משפחת אחיו - אשתו האלמנה ובתה, ואולי זו הסיבה שהוא החל
לעבוד בקהיר כרופא במשרה מלאה, כשהוא רותם לשם כך את כל כישוריו הרבים ואת כל אשר למד וחקר
עד אז בנדודיו אשר הפגישו אותו עם מורים רבים, שהצליחו לתת מענה לסקרנותו העצומה. במצרים
בשנת 1188 הרמב"ם נתפרסם כרופא אשר שמו הלך לפניו כרופא מיומן ורב דעת, התמנה לרופא החצר
של הסולטן צלאח-א-דין. אלא שהרמב"ם לא הסתפק במשרה בחצר הסולטן ובד בבד פעל גם כרופאם של
פשוטי העם, וטיפל ללא אפליה בחולים יהודים וגויים. הנחת היסוד של הרמב"ם היא שבריאות האדם
היא מצב טבעי וכדי לשמור על בריאותו, יש לשמור על אורח חיים בריא ולהימנע מדברים המזיקים
לגוף: רפואתו היא רפואה מונעת בעיקרה. "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר
שיבין או ידע והוא חולה. צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים
המברין והמחלימין". שמירת בריאות הגוף בעיני הרמב"ם: שמירת תפקודו היעיל של הגוף ככלי לקיום
תורה ומצוות על ידי האדם. הרמב"ם, נתן דעתו על חשיבות ארוחת הבוקר "בבוקר יש לאכול כמו מלך,
בצהריים-כבן מלך, ובערב-כאביון". הרמב"ם ייחס חשיבות רבה לשמירת הבריאות על ידי מה שנקרא
בימינו "רפואה מונעת". בכתביו השונים הוא נתן הנחיות מפורטות מאוד בנושא זה, והעובדה שהוא
הקצה פרק שלם בספרו הכביר "משנה תורה", המהווה סיכום של כל התורה שבעל-פה, לנושא הבריאות
מלמדת על מידת החשיבות שהוא ייחס לנושא (הלכות דעות ד,יט [יד]).
הרמב"ם מדגיש את חשיבות הפעילות הגופנית: "ועוד כלל אחר אמרו בבריאת הגוף: כל זמן שאדם מתעמל
ויגע הרבה ואינו שבע, ומעיו רפין - אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אכל מאכלות הרעים; [טו] וכל
מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או מי שמעיו קשין- אפילו אכל מאכלות טובים ושמר
עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר
לכל החולאים.
לרמב"ם הייתה ידיעה גם בפסיכולוגיה. אפשר לראות בו מראשוני הדוגלים ביהדות בטיפול פסיכולוגי. כפי שקבע
ב"שמונה פרקים", שהחולה בנפשו שתכונותיו נוטות אל הקיצוניות, צריך להתייעץ עם החכם-רופא הנפש, שיעזור
לו לאבחן את מצבו וייעץ לו כיצד לאזן את תכונותיו ולהגיע לשביל הזהב.
רמב"ם מתאר את חייו ואת קשייו כרופא במצרים - כרופא המלך וגם כרופא העם - בתוך מכתב ששלח בשנת 1199
לשמואל אבן תיבון, בתקופה שבה עסק אבן תיבון בתרגום לעברית של "מורה הנבוכים" – ספרו הפילוסופי של
הרמב"ם. וכך כתב רמב"ם לאבן תיבון: "...אני שוכן במצרים (=בפוּסְטָאט) והמלך שוכן בקאהרה (=קהיר)... אי
אפשר לי מבלתי ראותו בכל יום בתחילת היום... כללו של דבר - כל יום אני עולה לאל-קאהרה בהשכמה (=מוקדם
בבוקר), וכשלא יהיה שם שום מכשול... אשוב למצרים (=פוסטאט) לאחר חצי היום... ואמצא האכסדראות
(=המסדרונות) כולן מלאות גויים, בהם חשוב ובלתי חשוב… ושופטים ושוטרים... ואצא לרפאותם ולכתוב להם
[פתקאות ונוסחאות חולייהם]... עד הלילה...ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות.."(הספריה הוירטואלית של מט"ח
בספר "קיצורי גלנוס"/ פתגמי גלנוס - ליקט הרמב"ם מכתבי גלנוס רק את המחלות ודרכי הטיפול
שהוכחו ונוסו בהצלחה, והשמיט מידע ותיאורים שנראו לו לא הגיוניים ובלתי מבוססים.
"פירוש לפרקי אבוקרט" - לקט של תפיסות העולם של היפוקרטס, בעיקר בנושאי רפואה מונעת והיגיינה.
"ספר הקצרת" - חיבור בנושא האסתמה והטיפול בה.
"הנהגת הבריאות" - חיבור כללי בענייני רפואה. בספר זה פורס הרמב"ם את משנתו הרפואית ומרחיב על הקשר
הפסיכוסומטי שבין מצבו הנפשי של החולה לבין תחושותיו הגופניות.
"מאמר הטחורים" - חיבור בנושא מחלות דרכי העיכול, הטיפול בהן ומניעתן.
"על הסמים" - ספר העוסק בעיקר בטוקסיקולוגיה, בהרעלות ובהכשות נחשים.
"מאמר ההכרעה".
"מאמר המשגל" - הדרכה סקסולוגית לפי תפיסתו הרפואית. נכתב במקור עבור בנו של מלך מצרים.
"שמות התרופות" - לקט של כ-2,000 תרופות והתוויות רפואיות.
"על קץ החיים" - תיאור מפורט של גורמי תמותה שונים.
הספרים נכתבו בערבית והתרגומים לעברית הם תחת זכויות יוצרים (נערכו על ידי זיסמן מונטנר ירושלים תשכ"ב).
גילוי מהתיק הרפואי של הרמב"ם -מאמר
קישור לצילומים הלקוחים מאתר חב"ד
 פסל דמותו של הרמב"ם שהוקם ב-1964 ע"י שלטונות ספרד, ניצב בקורדובה , מקום לידתו של הרמב"ם. הפסל ממוקם בחצר בית הכנסת היחיד בעיר ששרד את הפרעות במאה ה-13, הפרעות שגרמו למשפחתו של רבי משה להימלט מן העיר. |
 בול שהונפק בגרנדה שבספרד לרגל 850 שנה להולדת הרמב"ם. הבול הונפק בשנת 1986 |
 דפוס משנת ה'שלד - 1574 של הספר משנה תורה לרמב"ם מונציה, איטליה. הצילום באדיבות ספריית חב"ד בברוקלין |
 בית כנסת הרמב"ם באלכסנדריה שבקהיר, שם התפלל רבי משה. הוא התגורר באלכסנדריה כמה שנים בטרם היגר לקהיר |
 תבליט דיוקנו של הרמב"ם באולם הכניסה לבית הקונגרס האמריקאי. |
 חזית השטר: הרמב"ם וברקע "משנה תורה", גב השטר: טבריה עיר קבורתו של הרמב"ם |
 בית כנסת שערי שמיים בקהיר בו התפלל הרמב"ם |
 ביתו של הרמב"ם במרוקו |
אמונתו של הרמב"ם
"לאמיתו של דבר לא ניתן להפריד ברמב"ם בין פילוסופיה ובין אמונה,ולא בין שתיהן ובין עולמה של עבודת-ה'
עפ"י תורה ומצוות-שהיא ההלכה.עצם שילוב של שלושת המרכיבים האלה זה בזה הוא הקובע את מהותה של האמונה
לפי הרמב"ם".(ישעיהו ליבוביץ)
הרמב"ם ראה בסגנון החיים האידיאלי חיי תורה ועבודה, חיים של תורה שיש עמה מלאכה, וכך ראה גם את עבודתו
כרופא. יתרה מזאת, הוא ביקר בספריו קשות לומדי תורה שנסמכו על קופת הציבור, שעושים את התורה "קרדום
לחפור בו" ואמר עליהם שהם מחללים שם שמים- "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן
הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי
שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו
ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנוא את
הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה, וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות." [הרמב"ם, הלכות
תלמוד תורה פרק ג']
"יותר מאשר בכל דמות אחרת ביהדות ,חוזרת ומתגלמת ברמב"ם עמידתו של העברי הראשון בנסיון העקדה, כאשר כל
מחשבות האדם,הרגשות האדם וערכי האדם נעשים לו בטלים ומבוטלים מפני יראת-השם ואהבת השם. "יראה"ו"אהבה"
הם מושגי המפתח בהלכות המסיימות הן את ספר המדע על משנה-תורה והן את ספר משנה-תורה כולו,ופרקים של
המורה,והם התוכן של הפילוסופיה של הרמב"ם,שהיא כולה האמונה באלוהים". (ישעיהו ליבוביץ)
כתבי הרמב"ם
"יש מנסים להסביר את מפעלו של הרמב"ם על-ידי הפקעתו
פונקציה של מנהיגות וחקיקה לחברה האנושית, בדומה למשמעות ששיווה אפלטון לפילוסוף שלו" .
(ישעיהו ליבוביץ). שלא כספרים אחרים, "מורה נבוכים" יועד ליחידים, אשר עסקו גם בתורת ישראל
וגם בפילוסופיה היוונית ספר זה ממצה את דעותיו של הרמב"ם בדבר תכלית קיומו של האדם
בעולם וקובע כי רק אלה המגיעים לשלמות שכלית זוכים להשגחה אלוהית ולהשארות הנפש.
השקפתו של הרמב"ם בדבר עליונות השכל הייתה מהפכנית בין היהודים וכך גם דעתו בדבר תפקידה
של הדת לתקן את החברה לפי הדרוש לצרכיו של האדם השלם. כמו אריסטו, סבר הרמב"ם, "כי ייעודו
הנעלה ביותר של האדם הוא מימוש יכולתו השכלית". עבודת האל פרושה השגת מושג האל באמצעות
חקירה פילוסופית. וזהו גם עיקר מהותה של הרפואה. שהרי הנביאים לא היו לדעת הרמב"ם,
אלא פילוסופים ואולם כדי להגיע לשלמות שכלית יש לחתור תחילה לשלמות מוסרית, היות שאדם בלתי
מוסרי אינו יכול להיות חכם, נביא, דיין או רב .(אתר מק"ם חיפה)
אין ספק כי גולת הכותרת של חיבוריו של רבי משה היא הספר "משנה תורה" – היד החזקה,
יצירה הלכתית מונומנטלית בת ארבעה-עשרה כרכים, ספר הלכות עבור כל אספקט מחיי היהודי.
חיבורו של הרמב"ם היה הראשון מסוגו – ולמעשה גם האחרון מסוגו, שכן איש לאחריו
לא ערך חיבור בסדר גודל שכזה – שליקט את כל המצוות וההלכות בצורה מסודרת המאפשר
לאדם לדעת כיצד לנהוג ללא תלות בלימוד מקדים של התלמוד.
הרמב"ם עצמו הגדיר זאת כך: "קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא תורה שבכתב
תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם."
כתבים בענייני הלכה- פירוש למשנה - • ספר המצוות • משנה תורה • תשובות הרמב"ם
כתבים פילוסופיים - מילות הגיון • מורה נבוכים
הקדמות לפירוש המשנה - הקדמה לפירוש המשנה • הקדמה לפרק חלק • הקדמה למסכת אבות
- "שמונה פרקים"
"איגרות הרמב"ם" שונות זו מזו לא רק מבחינת תוכן אלא-גם מבחינת הרוח שמשתקפת בהן
ושמשתנית בהתאם לטיבם של בני-האדם שאליהם כתב ,איגרות שלא נכתבו לשם העמקת הבנת
האמת שבאמונה אלא לשם הצלת עדה מישראל שעמדה על סף הייאוש מן האמונה בעקבות משברים
חיצוניים ופנימיים,ואין הוא מוצא לנחוץ או לראוי לומר את כל האמת"(ישעיהו ליבוביץ)
איגרות - איגרת השמד • איגרת תימן • איגרת תחיית המתים
כתבים רפואיים - פרקי משה • קיצורי גלינוס • על שמות הרפואות • תשובות רפואיות
מקום קבורתו של הרמב"ם - טבריה
הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204) בגיל 66.
המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת "אל נא תקברוני במצרים" הועברה גופתו
ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף
השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות
הטמונים שם, אף שהדבר מנוגד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות".
הרמב"ם זכה להכרה מצד כל קהילות ישראל כמנהיג וכסמכות רוחנית. רבים ראו בו את
המנהיג הגדול ביותר שקם לישראל מאז משה רבנו, מבחינת היותו גדול המאמינים אחרי
האבות והנביאים .
על קבר הרמב"ם
נחרת המשפט: "ממשה (רבינו) עד משה (בן מימון), לא קם כמשה."(ויקיפדיה,קבר הרמב"ם)
הרמב"ם נפטר בקהיר בשנת 1204 ועצמותיו הועברו מאוחר יותר לקבורה חוזרת בטבריה. השביל המוביל אל הקבר
מסמל את יצירתו – בכל אחד מעבריו נטועים שבעה עמודים ועליהם כתובים שמות 14 הספרים של חיבורו החשוב
ביותר, משנה תורה שהוא סיכום כל הפסיקות של התורה שבעל-פה מימי המשנה ועד ימיו הוא.(ויקיטקסט)
מבנה המתכת הגדול שנמצא מעל למתחם הקבר ,מסמל כתר המציין את הכבוד הגדול שרוחשת המסורת היהודית לרמב"ם.
הרמב"ם חי עד יום מותו במצרים. בארץ ישראל היה רק בביקור קצר בדרכו ממרוקו למצרים.
אם כן, מניין המסורת שהרמב"ם שחי במצרים נקבר בארץ ישראל - ודווקא בטבריה?
על פי האגדה - הכול בגלל גמל אחד...
כמה שנים לפני מותו הוא (=הרמבם) היה מתאווה לֵילֵך (=רצה מאוד ללכת) לארץ ישראל,
והמלך )=מלך מצריים) לא הניח לו לֵילֵך. כשבא יום פקודתו למות, קרא לתלמידים שלו
וציווה להם... [שאחרי מותו] יקחו גמל אחד... ויניחו אותו (=את גופתו) על הגמל,
והגמל ילך למקום שירצה, והתלמידים ילכו עם הגמל. ובמקום שיעמיד הגמל את עצמו
ולא ירצה לזוז משם, שם יקברו אותו (=את הרמבם). וכך עשו. והלך הגמל מאליו,
מבוקר עד ערב, ובא הגמל עד עיר טבריה ועמד במקום אחד סמוך ל[קברו של] רבי
יוחנן בן-זכאי ולא רצה לזוז משם. וכיוון שראו התלמידים [את] הנס הגדול הזה,
לקחו אותו (=את גופתו של הרמבם) מן הגמל וקברו אותו שם.
(יוסף סופר, עדות ביהוסף)
היום גדולתו של הרמב"ם אינה מוטלת בספק. אך בחייו ספג הרמב"ם ביקורת מצד חוגים שחששו
מיצירתו ההגותית. פרסום ה"משנה תורה", שבו העז הרמב"ם לפסוק הלכה במחלוקות שלא הוכרעו
בתלמוד ( ושם צוין שהמחלוקת נשארת במצב של "תיקו"). כך גם חששו שספרו זה מסכם את המשנה
והתלמוד ובכך ימנע בעתיד את העיסוק במקורות אלה. היו גם כאלה שחששו מספרו "מורה נבוכים",
וראו בו ספר פילוסופי חדשני שאינו מתיישב עם ההלכה. המחלוקת הקשה הגיעה אז לשיאים של חרם
על יצירותיו והעלאת כתביו באש.
קישורים
בית הכנסת המפורסם "בן עזרא" בפוסטט
מפתח להלכות על פי ענייני הספרים, ועל פי סדר א'-ב' - מכון ממרא
שִיר מִזְמוֹר לִכְבוֹד הַרַמְבַ"ם ז"ל / יוסף הלוי זליגר
מקורות
ספר- הרמב"ם -סיפור חייו-יעקב אבן -חן
רמב"ם באתר לקסיקון תרבות ישראל
ישעיהו ליבוביץ- אמונתו של הרמב"ם, הוצאת משרד הביטחון, סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1980.
ספר בריאות כהלכה – הרב ניסן לברון
ספר - צמחי המרפא של הרמב"ם-ניסים קריספיל, תש"ן
מתיה קם, רמב"ם, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
תולדות חייו ופועלו של הרמב"ם, אתר מק"ם חיפה.
גילוי מהתיק הרפואי על הרמב"ם מאמר ד"ר אברהם אופיר שמש המחלקה למורשת ישראל
המרכז לביופידבק - תפילת הרופא
חזרה לדף מסע אל הבוסתן הספרדי
